א.העלילה.
גיבור הסרט ג'אן ולג'אן, שנאסר על שגנב לחם כשהיה רעב, נרדף כל חייו על ידי המפקח
זאבר. הוא נרדף למרות היותו אדם עם הערכים הגבוהים ביותר, וזאת כיוון שבעיני
המפקח זאבר ג'אן ולג'אן הוא פושע מסוכן שמקומו מאחורי הסורגים.
נושא הסרט -
המאבק בין 2 הגיבורים, ג'אן ולג'אן והמפקח זאבר, ומה שהן מייצגים.
ב.התייחסות.
נושא הסרט זו המחלוקת בין 2 גישות ערכיות. כל דמות מייצגת גישה ערכית אחרת -
1.המפקח זאבר מייצג את הגישה השכלתנית.
בגישה שלו, החוק קובע מי טוב ומי רע.
יש יותר מגישה שכלתנית אחת, אך לא אפרט כאן.
לפי גישה זו, ג'אן ולג'אן הוא פושע מסוכן, ומקומו מאחורי הסורגים.
לפי גישה זו, כל גנב הוא אדם רע, ולא משנה מה המניע. גם מי שגנב כי היה רעב
ללחם הוא אדם רע. יותר מכך, לפי תפיסת המפקח זאבר מי שגנב פעם אחת, לא יכול
להשתנות, ויש לרדוף אותו כל חייו. המפקח זאבר לוקח את גישת החוק לקיצוניות
שאין אף בחוק. הנאמנות היא לחוק.
2.ג'אן ולג'אן מייצג את גישת הלב.
בגישה זו הולכים לפי הלב ולא לפי החוק וההגיון. בגישה זו אין כלל רעים.
הרעים, כביכול, הם בסך הכל אנשים שרוטים. הרוע זו מחלה נפשית. הנאמנות היא ללב.
ג.קצת מאד על 2 גישות ערכיות אלה.
בהרבה צמתים העוסקים בדילמות ערכיות, 2 גישות ערכיות אלה ניצבות משני צידי המתרס.
כמה צמתים העוסקים בדילמות ערכיות כאלה הן -
1.צומת הכעס.
השאלה - האם יש מקום לכעס ?
בצומת הכעס עלינו להחליט אם יש מקום לכעס, למשל, כלפי אדם שפגע בנו.
לפי הגישה השכלתנית יש מקום לכעס ולפי גישת הלב אין מקום לכעס.
2.צומת האנשים.
השאלה - האם האדם טוב או רע במהותו ?
לפי גישת הלב, אין אנשים רעים. יש רק אנשים שרוטים. הרוע, כביכול, זו מחלה
נפשית שיש לרפא כמו שמרפאים סרטן.
3.צומת השיפוטיות.
השאלה - האם יש מקום לשיפוטיות ?
לפי גישת הלב, אין מקום לשיפוטיות כלפי עצמינו או כלפי אחרים.
עלינו לבוא לעצמינו ולאחרים ללא שיפוטיות.
4.צומת התניית היחסים.
השאלה - האם יש מקום להתניית יחסים ?
האם היחסים עם או בלי תנאי ?
זו הצומת שהיא כנראה הכי חשובה בעיני בקבוצת צמתים זו.
בצומת זו עלינו להחליט אם יש מקום לגרושין, התאבדות ועוד.
עסקתי בצומת זו כל חיי.
לפי גישת הלב, היחסים הינם ללא תנאי. "מה שנכנס ללב, לא יוצא מהלב".
לאחר שריבה, אשתי, נפטרה לפני שנתיים, היתה אצלי בפנים החלטה ערכית שיותר
"לא סוגרים את הלב". אני משתדל, כמיטב יכולתי, לקיים החלטה זו, למרות שזה לא קל.
בניסוח אחר, השאלה היא -
האם אתה בא ליחסים עם עצמך ועם אחרים עם המוח או עם הלב ?
האם אתה מתמודד עם הצמתים שתארתי עם המוח או עם הלב ?
ד.התנצלות.
במכוון דיברתי בשכלתנות. השתמשתי בשפה "מדעית".
לא רציתי להביא דוגמאות כואבות. בהזדמנות אחרת אביא גם את הדוגמאות הכואבות.
כך, מה שכתבתי מובן הרבה פחות. מדובר בארועים בחיי בהם באתי עם המח ולא עם הלב.
אני מתנצל.
ה.הנאצים ורדיפת היהודים.
אציין שהרוע של הנאצים גם הוא מוסבר בכך שהנאצים באו עם גישה שכלתנית ולא עם גישת
הלב. גישה שכלתנית זו השליכה הצידה את הערכים האנושיים והצדיקה את רדיפת היהודים.
ההגיון הנאצי הצדיק את השמדת היהודים והלב היה סגור. היתה אידאולוגיה שאמרה
שלפתוח את הלב זו חולשה, ועל מנת להיות גזע עליון, יש לסגור את הלב.
תמיד יש הגיון, גישה שכלתנית כלשהי, המצדיקה את סגירת הלב.
ו.סיכום.
הכתיבה על הסרט עלובי החיים איפשרה לי לכתוב על הגישה השכלתנית ועל גישת הלב.
אני מתנצל על כך שכתבתי "במדעית" ולא כתבתי עם הלב.
התרוץ - אילו כתבתי עם הלב, הרשימה היתה מאד חושפנית.
-------------------------------------
נ.ב.
פעם אני כותב על צמתים ופעם על מרכיבי משקפיים, והכוונה לאותו דבר. אז מדוע המינוח השונה ?
למשל, יש את צומת התניית היחסים ויש את מרכיב ההתנייה.
מרכיב ההתנייה זו התשובה שלנו לשאלה אם יש להתנות יחסים.
הצומת זו קבוצת הארועים בחיינו שבהם נתקלנו בשאלה זו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה